למה יש בנו חלק שרוצה לעשות סדר בחוץ?
מעבר לרגישות החושית והעל חושית, יש בתוכנו חלק שנגזר מהיכולת האמפתית, שרק רוצה לעזור ולעשות סדר בחוץ, הוא באמת כמעט בלתי נשלט... כיוון שהוא מרגיש כיותר חזק מכל דבר, והוא אפילו מרגיש כתנועה טבעית והכרחית לקיום שלנו.
בשביל שנוכל להבין את ההיסטוריה האישית, אסביר את המנגנון ההישרדותי של אנשים רגישים ואמפתיים
לאנשים רגישים ואמפתיים מאוד, נדמה לפעמים כאילו אין להם אפשרות בחירה, כשמדובר בעזרה לאחרים. כיוון שיש בנו את החלק האמפתי, שכל כך מבין אחרים, אנחנו לעיתים קרובות ממש נמשכים מהמרכז שלנו, מוותרים ושוכחים מי אנחנו כדי שאחרים לא יסבלו.
מהי בעצם אמפתיה?
היכולת להרגיש ולחוש בצורה מוגברת עד כדי הזדהות, כל דבר אחר שהוא שנמצא מחוצה לנו.
מה אפשר להרגיש? רגשות, מחשבות, מצבים נפשיים ומצבי רוח, מצבים אנרגטיים ופיסיים, כוונות סמויות של אנשים אחרים, סבל, שמחה, אנשים, בעלי חיים, צמחים, חפצים דוממים, מזג האוויר (אלמנטים), אירועים שקרו/קורים/יקרו.
איך השתמשנו באמפתיה מגיל צעיר כדי לשרוד? ולמה היא הייתה הכרחית לקיום שלנו?
כשהיינו קטנים, הצלחנו להציל את עצמנו מהחוויות הפוגעניות שעברנו בעזרת היכולת האמפתית.
בעזרת היכולת להרגיש את האחרים, נתנו לסביבה שלא הבינה אותנו, וגם לא את עצמה, תשומת לב מיוחדת שאפשרה ליצור איזשהו סוג של שקט תעשייתי ולהרגיע את עצמנו ואת האחרים ש"הכל בסדר" ב-כאילו.
ואפילו שיתפנו פעולה עם מי שלא היטיב אתנו. לא עשינו זאת מתוך מודעות, אלא מתוך אינסטינקט הישרדותי.
ולפעמים למרות שניסינו לעשות טוב... קיבלנו כמו ריקושט, או בומרנג שבו מאשימים אותנו, או מפילים עלינו את התודעה, הרגשות המחשבות של מישהו אחר... שלא יודע או מוכן להתמודד עם מה שהוא או היא מביאים למרחב, ובמקום זה, אנחנו אלו שראינו את האמת, סופגים את המהלומה ונשארים לבד כדי לנקות את האנרגיה, לטפל ברגשות הפגועים שלנו, ולאסוף את השברים.
דוגמאות קצרות –
רצינו שלאימא יהיה טוב, ועשינו כל שביכולתנו לרצות אותה, למרות שהיא לא רואה אותנו ועסוקה בשיגעונות הקוטביים שלה, רק כדי שהיא תמשיך לתת לנו תשומת לב חיובית או שלילית.
רצינו שאף אחד לא ידע שמישהו מהמשפחה עשה לנו משהו לא נעים, אז העמדנו פנים שהכל בסדר ואפילו עודדנו וניסינו לעזור ל מי שעשה לנו משהו לא טוב במקום לחשוף אותו.
הסכמנו שאבא ידבר אלינו לא יפה, יזלזל בנו ובמה שאנחנו עושים, ואפילו ירים עלינו יד, רק כדי שהוא ימשיך להיות בסביבה שלנו, ונוכל לקבל יחס וכביכול נרגיש שיש לנו ערך בעיניו (וגם בעינינו), למרות שקיבלנו יחס לא קשוב ומשפיל.
ב-כאן ועכשיו, אסביר מה מחזיר אותנו אל עצמנו, למה חשוב הרצון הגבוה ואיך להבין מהו?
מה שנשאר אצל כולנו, הוא הדפוס שאומר, שכדי לקבל משהו טוב בחיינו, אנחנו צריכים להתמקד ולעשות סדר ב-בחוץ, במקום ב-בפנים.
והתוצאה היא, שהתודעה שלנו, ולאורך זמן גם התת מודע וגם התאים הפיסיים שלנו, מושפעים מרעיונות, דעות, רגשות, מחשבות שהם לא שלנו!
מה שיוצר הפרעה קיצונית ביכולת שלנו לשמוע מי אנחנו באמת ומהו הרצון שלנו לטובתנו העליונה, וכיוון שהגענו לעולם הזה כאנשים אמפתיים, זאת אומרת שאנחנו גם מחוללים תדרים לטובתם העליונה של האחרים.
אפשר לראות, שבגלל שהיינו צריכים להתמקד במה שקורה בחוץ, לא למדנו דרך הסביבה הקרובה או שכחנו להתמקד בעצמנו, במה שאנחנו מרגישים וחווים באמת, ובמה שנכון וטוב לנו. ולאורך השנים, איבדנו את היכולת לראות מי אנחנו והפכנו קצת רובוטים של הרצונות של אחרים.
לכן, מה שאנחנו רוצים, הוא לחזור להאמין בעצמנו וביכולות שלנו, לחזור ולחבר את העולם שלנו אל העולם שבחוץ דרך כל הכלים שיש ברשותנו.
אגב, הארה חשובה, היכולת שלנו להתמקד במה שקורה בחוץ, לא הייתה לחינם, כיוון ששם שכללנו מיומנויות כמו משמעת עצמית, התמדה, ועוד... שעכשיו כשאנחנו לומדים מי אנחנו, נוכל ליישם אותם לטובתנו העליונה ולא לטובתם הנמוכה של הסביבה הפגועה.
אמשיך ואכתוב על היכולת להיות אנשים רגישים ועל האמפתית והמתנות שהיא מביאה איתה.
על איך היא מחוברת אל הרצון הגבוה שלנו, אל השליחות שלנו בעולם, ואל היכולת שלנו לחולל שינוי מהותי אצל אנשים, במרחבים שונים.
תודה שהקשבתן.ם
להתראות
קרן-אור
Comments